פרגים אדומים
משתוללים
על פני שדות
סחוטי רוח.
נוריות בוערות
בערפל הצהריים.
עדיין
הן צובעות את ימיי
ברצונות.
אור השמש
מסנוור.
ומעורר
זיכרונות
ממקומות
שבהם
מעולם לא הייתי.
מפלים
ניתזים.
בריכה
לבנה.
צבע
ותנועה.
אני לא יכול
ללכת
עכשיו.
איך אפשר
להתעלם
מרגע אחד
שנחשף
לאורך השביל.
החיים
הם מתנה
שאת עטיפתה
אני פותח
בכל בוקר.
נותרו
עוד שירים.
דיונות.
חופים.
חדי קרן.
וקשתות.
אני רוצה
את כל זה.
אהיה מוכן ללכת
כשהדרקונים
יתפסו כנף.
מתוך מבחר הכתיבה של ערן לנדאו.