אנו חוגגים
את התקווה
הרוקדת
בבתי הקברות.
בימי סתיו,
בין עלים נושרים,
אנחנו שרים
שירים רוחניים
בהרמוניה
עם צבעים
קדומים.
עושים אהבה
על מדשאות
מנוקדות גרניט.
מתנשקים.
מצחקקים.
כאילו
אין לאן ללכת.
ואז—
אחרי סופת הרעמים,
קשת
נדלקת
בשמים.
ואנחנו מבינים
שאחרי המבול
לא נשאר
רק המוות.
נשארה
גם התקווה.
מתוך מבחר הכתיבה של ערן לנדאו.