שרשראות עננים
צונחות אל הארץ.
פלורסנטים
על כנפי
פרפרים שחורים.
דממה
שלא הכרתי.
ציפור־שיר אסטרלית,
פתאומית כחלום,
נשאה אותי
מן האדמה,
מן העיר
שכבלה אותי,
אל השמיים
הנטושים
והטהורים.
כספינה
בים לא בטוח.
השמיים
אינם קיימים.
יש רק
מרחק.
חשוף.
כמו
הד קולך.
קראי לירח
״אהבה״.
ולכל כוכב—
״אנחה״.
ואם במקרה
יאבד זנבו
של שביט
בזוהר הבדידות,
זכרי
מה באמת
ביקשתי.
רק
אל תאמרי
שזה היה
עוד גוף שמימי.
מתוך מבחר הכתיבה של ערן לנדאו.