הרשי לי
לחגוג
את כל
התענוגות הקטנים
שמעלים בי
חיוך
מן המעמקים.
את הצחוק
שמתחיל אצלך
ומגיע
עד אליי.
עשינו
מסע
שמעטים
זוכים
לעשות.
בלי מפה.
בלי פירורים
על השביל.
ובכל זאת—
סללנו
דרך.
אפילו
תמרורים
לא הצליחו
לעצור אותנו
לגמרי.
עברנו
עמקים,
פינות,
ותעלומות
שלא ידעתי
שאני עדיין
מסוגל לראות.
והלוואי
שיכולנו
להמשיך
עוד שנה.
חסרי נשימה.
מוכנים
לגלות
עוד שמחה
אחת
ביחד.
האהבה
שאני מחזיק
ממלאת
את כל
רגעי הערות
שבהם
יכולתי
לקרוא לך
שלי.
אני רוצה
לתת לך
פיסה
ממהותי
שתישאר
אצלך.
אור
שיידלק
כשתצטרכי
דרך.
שיר
לימים
שבהם המוזיקה
הופכת
לתפילה.
בית
עשוי
מאהבה
ומהכרת תודה.
זה כל מה
שאני יודע
לתת.
וזה—
הכול.
מתוך מבחר הכתיבה של ערן לנדאו.