סצנה דרמטית
דלתות מסתובבות
לו יכלה הילדה שהיית לפגוש את האישה שהפכת להיות — סצנה דרמטית מאת ערן לנדאו.
לו יכלה הילדה שהיית
לפגוש את האישה שהפכת להיות.
לפגוש את האישה שהפכת להיות.
מקום:
גן ציבורי ישן.
שעת ערב מאוחרת.
נדנדה חלודה נעה ברוח מן הים.
ספסל ירוק
לא רחוק ממנה.
זה אותו הספסל.
האישה מזהה אותו מיד.
גם הילדה.
גן ציבורי ישן.
שעת ערב מאוחרת.
נדנדה חלודה נעה ברוח מן הים.
ספסל ירוק
לא רחוק ממנה.
זה אותו הספסל.
האישה מזהה אותו מיד.
גם הילדה.
קול מרוחק אומר:
״יש לכן שלושים דקות.
אחר כך הדלת תיסגר.״
״יש לכן שלושים דקות.
אחר כך הדלת תיסגר.״
00:29:59
האישה מתיישבת ראשונה.
הילדה נשארת לעמוד מרחוק.
אומדת אותה.
הילדה נשארת לעמוד מרחוק.
אומדת אותה.
הילדה:
אז...
זאת אני?
האישה:
(מחייכת בעייפות)
כן.
בערך.
הילדה:
את נראית עייפה.
האישה:
אני עייפה.
הילדה:
למה?
האישה:
כי להיות מבוגרת
מרגיש לפעמים כמו להחזיק
עשר צלחות באוויר—
ולחייך
כאילו הן בכלל לא כבדות.
אז...
זאת אני?
האישה:
(מחייכת בעייפות)
כן.
בערך.
הילדה:
את נראית עייפה.
האישה:
אני עייפה.
הילדה:
למה?
האישה:
כי להיות מבוגרת
מרגיש לפעמים כמו להחזיק
עשר צלחות באוויר—
ולחייך
כאילו הן בכלל לא כבדות.
הילדה מתקרבת.
מתיישבת לצדה.
שתיהן מריחות
את הצבע הירוק הטרי
כאילו נצבע רק אתמול.
הילדה מתבוננת בה.
הרבה זמן.
מתיישבת לצדה.
שתיהן מריחות
את הצבע הירוק הטרי
כאילו נצבע רק אתמול.
הילדה מתבוננת בה.
הרבה זמן.
הילדה:
למה הפסקת לצייר?
שתיקה.
האישה:
וואו.
הילדה:
מה?
האישה:
את לא מבזבזת זמן.
הילדה:
יש לנו רק חצי שעה.
למה הפסקת לצייר?
שתיקה.
האישה:
וואו.
הילדה:
מה?
האישה:
את לא מבזבזת זמן.
הילדה:
יש לנו רק חצי שעה.
00:27:41
האישה:
כי...
החיים נהיו רציניים.
הילדה:
מי אמר שלהיות גדולה
אומר להפסיק לצייר?
כי...
החיים נהיו רציניים.
הילדה:
מי אמר שלהיות גדולה
אומר להפסיק לצייר?
האישה צוחקת.
צחוק קצר.
כואב.
צחוק קצר.
כואב.
האישה:
תמיד היית כזאת מעצבנת?
הילדה:
תמיד היית כזאת עצובה?
תמיד היית כזאת מעצבנת?
הילדה:
תמיד היית כזאת עצובה?
שתיקה.
הנדנדה חורקת.
עולה.
יורדת.
הנדנדה חורקת.
עולה.
יורדת.
הילדה:
חשבתי שנהיה אחרת.
האישה:
גם אני.
הילדה:
חשבתי שנהיה חופשיות.
האישה:
ניסיתי.
הילדה:
לא באמת.
חשבתי שנהיה אחרת.
האישה:
גם אני.
הילדה:
חשבתי שנהיה חופשיות.
האישה:
ניסיתי.
הילדה:
לא באמת.
00:25:03
האישה:
את יודעת כמה קשה
להיות אישה בעולם הזה?
הילדה:
לא.
אבל אני יודעת
כמה קשה
להפסיק להיות אני.
את יודעת כמה קשה
להיות אישה בעולם הזה?
הילדה:
לא.
אבל אני יודעת
כמה קשה
להפסיק להיות אני.
האישה מסתכלת עליה
לראשונה באמת.
לראשונה באמת.
האישה:
עשיתי מה שהייתי צריכה.
הילדה:
או שעשית מה שפחדת
לא לעשות?
האישה:
זה לא אותו דבר?
הילדה:
ממש לא.
האישה:
הייתי צריכה להצליח.
להיות יפה.
להיות רצויה.
להיות חזקה.
אבל אף פעם
לא יותר מדי.
ובעיקר—
לא להישאר לבד.
הילדה:
מי קבע?
האישה:
העולם.
הילדה:
ואת הקשבת לו.
עשיתי מה שהייתי צריכה.
הילדה:
או שעשית מה שפחדת
לא לעשות?
האישה:
זה לא אותו דבר?
הילדה:
ממש לא.
האישה:
הייתי צריכה להצליח.
להיות יפה.
להיות רצויה.
להיות חזקה.
אבל אף פעם
לא יותר מדי.
ובעיקר—
לא להישאר לבד.
הילדה:
מי קבע?
האישה:
העולם.
הילדה:
ואת הקשבת לו.
00:21:14
הילדה:
מתי התחלת לשנוא אותי?
האישה:
(נבהלת)
אני לא שונאת אותך.
הילדה:
אז למה נטשת אותי?
מתי התחלת לשנוא אותי?
האישה:
(נבהלת)
אני לא שונאת אותך.
הילדה:
אז למה נטשת אותי?
האישה בולעת רוק.
האישה:
כי היית מסוכנת.
הילדה:
אני הייתי ילדה.
האישה:
בדיוק.
הרגשת הכול.
בכית מכל דבר.
אהבת בלי לחשוב.
נתת אמון מהר מדי.
רצית יותר מדי.
העולם אוכל ילדות כאלה.
הילדה:
אז הפכת אותנו
למישהי שאי אפשר לאכול?
האישה:
כן.
הילדה:
זה עבד?
כי היית מסוכנת.
הילדה:
אני הייתי ילדה.
האישה:
בדיוק.
הרגשת הכול.
בכית מכל דבר.
אהבת בלי לחשוב.
נתת אמון מהר מדי.
רצית יותר מדי.
העולם אוכל ילדות כאלה.
הילדה:
אז הפכת אותנו
למישהי שאי אפשר לאכול?
האישה:
כן.
הילדה:
זה עבד?
שתיקה ארוכה.
00:18:02
האישה:
לא לגמרי.
הילדה:
את עדיין בוכה במקלחת?
לא לגמרי.
הילדה:
את עדיין בוכה במקלחת?
האישה פורצת בצחוק.
צחוק אמיתי הפעם.
צחוק אמיתי הפעם.
האישה:
אלוהים...
כן.
הילדה:
ידעתי.
האישה:
איך?
הילדה:
כי אני עדיין שם.
אלוהים...
כן.
הילדה:
ידעתי.
האישה:
איך?
הילדה:
כי אני עדיין שם.
האישה מביטה בה.
לא עונה.
לא עונה.
הילדה:
אני כועסת עלייך.
האישה:
מגיע לי.
הילדה:
אבל אני גם גאה בך.
אני כועסת עלייך.
האישה:
מגיע לי.
הילדה:
אבל אני גם גאה בך.
האישה מרימה אליה
את מבטה בבת אחת.
את מבטה בבת אחת.
האישה:
באמת?
הילדה:
כן.
לא חשבתי שתשרדי.
באמת?
הילדה:
כן.
לא חשבתי שתשרדי.
00:14:47
האישה:
אני מצטערת
שלא שמרתי עלייך יותר.
הילדה:
היית עסוקה
בלשמור עלינו בחיים.
האישה:
ועדיין.
הילדה:
ועדיין.
אני מצטערת
שלא שמרתי עלייך יותר.
הילדה:
היית עסוקה
בלשמור עלינו בחיים.
האישה:
ועדיין.
הילדה:
ועדיין.
שתיקה.
הילדה:
תגידי...
אנחנו מאושרות?
תגידי...
אנחנו מאושרות?
האישה מחייכת
חיוך משונה.
כמעט יפה.
כמעט שבור.
חיוך משונה.
כמעט יפה.
כמעט שבור.
האישה:
לפעמים.
הילדה:
זה מספיק?
האישה:
אני לא יודעת.
הילדה:
ידענו פעם.
לפעמים.
הילדה:
זה מספיק?
האישה:
אני לא יודעת.
הילדה:
ידענו פעם.
00:11:21
הילדה:
את עדיין מחכה
שמישהו יבחר בך?
את עדיין מחכה
שמישהו יבחר בך?
האישה לא עונה.
הילדה:
אפילו עכשיו?
אפילו עכשיו?
האישה עוצמת עיניים.
האישה:
את יודעת מה הכי עצוב?
הילדה:
מה?
האישה:
שבנינו חיים שלמים
סביב הפחד
שלא יבחרו בנו.
הילדה:
ואני בכלל אהבתי
להיות לבד לפעמים.
את יודעת מה הכי עצוב?
הילדה:
מה?
האישה:
שבנינו חיים שלמים
סביב הפחד
שלא יבחרו בנו.
הילדה:
ואני בכלל אהבתי
להיות לבד לפעמים.
שתיהן צוחקות.
צחוק קטן.
אמיתי.
צחוק קטן.
אמיתי.
00:08:54
הילדה:
אז מה עכשיו?
האישה:
עכשיו...
אני עייפה מלהעמיד פנים.
הילדה:
סוף סוף.
האישה:
אבל אם אהיה אמיתית,
אני יכולה להרוס הכול.
הילדה:
ואם תמשיכי לספר לעצמך סיפור?
אז מה עכשיו?
האישה:
עכשיו...
אני עייפה מלהעמיד פנים.
הילדה:
סוף סוף.
האישה:
אבל אם אהיה אמיתית,
אני יכולה להרוס הכול.
הילדה:
ואם תמשיכי לספר לעצמך סיפור?
שתיקה.
הילדה:
את יודעת שלא הכול בי
היה מסוכן.
האישה:
אני יודעת.
הילדה:
לא.
עכשיו את יודעת.
האישה:
היצירתיות.
הרגישות.
הצחוק.
הדמיון.
הילדה:
אני עדיין שם.
האישה:
והיו מקומות
שאת שרדת בזכותי.
הילדה:
אני יודעת.
את יודעת שלא הכול בי
היה מסוכן.
האישה:
אני יודעת.
הילדה:
לא.
עכשיו את יודעת.
האישה:
היצירתיות.
הרגישות.
הצחוק.
הדמיון.
הילדה:
אני עדיין שם.
האישה:
והיו מקומות
שאת שרדת בזכותי.
הילדה:
אני יודעת.
00:04:26
הרוח מתחזקת.
השעון מהבהב.
השעון מהבהב.
הילדה:
אני מפחדת.
האישה:
גם אני.
הילדה:
שתשכחי אותי שוב.
אני מפחדת.
האישה:
גם אני.
הילדה:
שתשכחי אותי שוב.
האישה מסתכלת עליה.
ישר.
בלי לברוח.
ישר.
בלי לברוח.
האישה:
אני לא יכולה להבטיח
שלא אפחד שוב.
אבל אני כבר לא רוצה
לחיות נגדך.
אני לא יכולה להבטיח
שלא אפחד שוב.
אבל אני כבר לא רוצה
לחיות נגדך.
הילדה מחייכת.
בפעם הראשונה באמת.
בפעם הראשונה באמת.
הילדה:
זה כל מה שרציתי.
זה כל מה שרציתי.
00:01:12
הדלת מתחילה להסתובב.
האוויר משתנה.
האוויר משתנה.
הילדה:
לפני שאת הולכת...
האישה:
כן?
הילדה:
תחזרי לצייר.
לפני שאת הולכת...
האישה:
כן?
הילדה:
תחזרי לצייר.
האישה צוחקת
ובוכה יחד.
ובוכה יחד.
האישה:
בסדר.
הילדה:
ואל תבחרי מישהו
רק כדי שהוא יבחר בך.
בסדר.
הילדה:
ואל תבחרי מישהו
רק כדי שהוא יבחר בך.
האישה פולטת צחוק חד.
האישה:
אלוהים,
את חסרת פילטרים.
הילדה:
מישהי פה
הייתה צריכה להישאר כנה.
אלוהים,
את חסרת פילטרים.
הילדה:
מישהי פה
הייתה צריכה להישאר כנה.
00:00:14
האישה:
אני אוהבת אותך.
אני אוהבת אותך.
הילדה מושכת בכתפיים.
הילדה:
ברור.
אני את.
ברור.
אני את.
00:00:03
האישה:
רגע—
רגע—
00:00:02
הילדה:
מה?
מה?
00:00:01
האישה:
אל תלכי.
אל תלכי.
00:00:00
הדלת נסגרת.
הנדנדה נעצרת.
האישה נשארת לבדה
על הספסל.
לרגע.
ואז היא מעבירה יד
על המקום שבו ישבה הילדה.
הנדנדה נעצרת.
האישה נשארת לבדה
על הספסל.
לרגע.
ואז היא מעבירה יד
על המקום שבו ישבה הילדה.
© 2026 ערן לנדאו · היצירה מוגנת בזכויות יוצרים. אין להעתיק, לפרסם, לתרגם, לעבד או לבצע ללא הרשאה מראש, למעט שימוש המותר לפי דין. פרטים ורישוי ←