רעם מרחף מעליי
רצועות אור כסוף מפלחות את החושך;
כאב ראש ככותנה רטובה.
ברק מחשמל את האוויר
והורג כל מחשבה רציונלית.
היא הייתה לבדה בגשם
בד ספוג ועצוב נדבק לעורה הרטוב.
יחפה ואבודה
עוצמת את עיניה בכאב.
לא יכולת לשמוע דבר במבול השוטף
כל צליל טובע באנדרלמוסיה.
פה סגור
ראש כואב
חיים מלאי חרטה.
היא אהבה בכזו עזות;
בכזאת פזיזות;
הורסת את עצמה.
לבה השבור כל כך שביר
כל כך גולמי
כל כך פתוח
רעם מתגלגל מעליי
כמו עגלה על פני השמיים
פתוח כמו פצע.
אור זורח
על ליבי המדמם.
בוכה בשקט;
תגיד שאתה אוהב אותי;
תגיד שאכפת לך;
כבר לא אכפת לי אם אתה משקר.
מתוך מבחר הכתיבה של ערן לנדאו.