תן לי
להיאחז
באדמה
עוד קצת.
להוריד
את מרכז הכובד.
לשקול
את הדאייה
לפני
שאני עפה.
ללמוד
לאהוב
גם את החלומות
שבהם
אני מתרוממת.
אבל קודם—
רגליים
לאדמה.
לרקוד
בחזרה
אל הכוח שלי
לפני
שאתנפץ.
צפה בי
כשאני יורדת.
נמוך.
לאט.
עד המקום
שבו הגוף
זוכר
איך
להחזיק
את עצמו.
אנחנו
רגע ההתעברות.
לידת כוכבים
בתוך הזמן.
המגע שלך—
יצירת
האטום.
וכוח המשיכה שלי
יחזיר אותך
הביתה.
מתוך מבחר הכתיבה של ערן לנדאו.