לנצח ויום

נצח ויום כמרחק, כמבט וכצמא שלא מתמלא.

לקח לי
נצח ויום

למצוא
אלייך
את הדרך.

נצח
ועוד יום

כדי להביט
בעינייך,

כאילו
חיים שלמים

מתפוגגים
ברגע.

ונדמה
שגם נצח
ויום

לא יספיקו

להרוות
את הצמא
הקמאי

לרצות
אותך.

אבל
אני מנסה.

מתוך מבחר הכתיבה של ערן לנדאו.

לנצח ויום

עוד מתוך „אהבה וגוף”

אהבה חסרת גבולות

אהבה על הרצף