נקיון בית רגשי

הוא מתקיים בין כולנו.
ההדהוד.
הצבעים, הצלילים, הסביבות והמעגלים השונים. התכונות ומאפייני אזור הנוחות הפנימי שלנו.
ביתנו.

התחושה הראשונית שמזוהה עם הבית היא כגן עדן אבוד. יש הטוענים שלעולם לא נצליח לחזור הביתה.

אני טוען, במקום זאת, שאנחנו נולדים לתוך תחושה אידאלית קדמונית של מי שאנחנו למעשה, כבר בתוך עצמנו.

אנו מקיימים בכל רגע נתון דו שיח רגשי עם הסביבה שלנו.

בכך אנו עצמנו,
אנו מושכים, מרחפים, מתבגרים, מתקלפים ונולדים מחדש בתוך עצמנו- במוקדם או במאוחר, באמצעות היכולת ללמוד להתעלם מחסר החשיבות.
אנחנו מגלים את עצמנו; לומדים לתפוש את מהותנו כהד סימבולי.

מילטון קרא לזה גן עדן, אבל אני דווקא הייתי מכנה את זה ׳נקיון בית רגשי׳. המודעות שבניתוק; הופכים לעצמנו; נותנים לעצמנו להיות- ארמון רגשי.