צולל לעומק תהום החשכה
שוב ושוב,
ובכל פעם התחושה מוכרת, רק עמוקה יותר.
מנסה לתעתע בעומק
אך הארס חסר גבולות,
מתחקה אחר הקצב שלי,
מדכא את צערי,
מסווה את זעמי.
ציפייה להשתחרר מהכלוב הזה
טובע בזעף,
זה לא הסוף.
מתרומם שוב,
מכיר בחטאיי.
וצולל בחזרה לעומק תהום החשכה.
רק עמוק יותר.
מתוך מבחר הכתיבה של ערן לנדאו.