אני אף פעם לא עונדת אותה.
השרשרת קצרה מדי,
התליון היה מונח
על שקע
צווארי, למרות שאני לא
חושבת שזו בושה
או התחמקות,
לא לענוד את המגן,
שחושף את היותי -
בת ירושלים.
סבא היה אומר
שאת מי שאת,
בין אם תאמיני ובין
אם לאו, אך לעולם לא
היה אומר שמשום
שנשא את האובדן בכזו זהירות..
האיזון שלו החזיק
את כל הקברים האלה קרוב
מספיק, עד שהפך לאילם
בנושא, כבר למעלה
מ- 40 שנים.
בובה הייתה מחייכת
בידיעה שזו פיסת
המשפחה היחידה
שעוד קרובה מספיק,
להחזיק בידיי;
או שאולי הייתה בוכה
כי אהבה אותי,
והייתה זו פיסת
המשפחה היחידה
שנותרה לי, שעדיין הייתה קרובה
מספיק, כדי להחזיק בידיי.
אני אף פעם לא עונדת אותה.
השרשרת קצרה מדי,
והתליון צריך לשבת
בדיוק בין שדיי..
בידיעה שהלב שלי עדיין מחזיק אותו
שם..
מתוך מבחר הכתיבה של ערן לנדאו.