הם נופלים
כמו אבני חן
מן השמים.
יהלומים צלולים
של עננים תועים.
חלקים.
מבריקים.
לחים
מפריחתה
של אהבה ראשונה.
ברכה קטנה
לאוהבים
שאינם יודעים
איפה הם,
מה השעה,
או מה
ייצא מזה.
כפי שאוהבים
אמורים להיות.
הם הולכים
וצוחקים,
מוגנים
תחת מטרייה
מפוספסת.
רגליהם
עוקבות
אחרי סימני
הריקוד
שעל המדרכה
הרטובה.
ומתעלמות
מעיניים
סקרניות,
ומחיוכים
קנאיים.
מתוך מבחר הכתיבה של ערן לנדאו.