רק ספטמבר,
והעלים כבר מתפוררים.
אני תוהה מתי ירד הכפור
על אחד הערבים שמתחת לשמיכות;
לא מודע לעולם,
או למזג האוויר.
האם הזוהר הצפוני רקד משמחה
על כיפת השמיים
וסנוור כוכבים,
כשהחליקה החזית הקרה
תחת הגלימה הזוהרת שעל כתפיה?
הירח, פילגשו של הסתיו —
ודאי ראה.
הברוש ששלט בחצר האחורית —
ודאי רעד.
אני רוצה ללכת לאיבוד שוב
בין יריעות המודעות,
ולא להיות מודע
אלא אלייך.