פרוזה / מניפסט

לפני שמת האור

על חיים שאינם מסתפקים בקיום, ועל הזיכרון של האש שהייתה שם קודם.

אם אתה רוצה לחיות —
חיה באמת.

בלי השטויות האלה של כל יום ביומו,
או יום רודף יום;
מסע של מומיות וזומבים
המטלטלים את רגליהם.

לא התחושה הפושרת והנוחה הזו,
אלא זו שפעם בערה בה אש טהורה.

אתם זוכרים את הערבים הזהובים?
ולילות זרועי הכוכבים?
זמנים שבהם היה עדיף לחיות מאשר למות.

היינו צעירים,
חזקים,
וחופשיים.

השנים חולפות.
אך לא הרגשות.

אל תיתנו לזה לגסוס.
אל תיתנו לזה למות.

זהו קטע נבחר מתוך היצירה. הטקסט המלא נשמר לפרסום עתידי.