השירה קיימת
בשמחה.
וגם בעצב,
העוטה
תחרה שחורה.
מצאתי אותה
בשירת הציפורים.
באנחת
אוהבים.
ברוח
המניעה
את העלים.
וברחש
הגלים.
שירה
מתחילה
כשליבך מגלה
שהוא מסתחרר,
בריקוד
דרווישי,
השולח
תפילות
אל האל.
אבל יותר מכול—
השירה
היא השיחה
שאתה מנהל
עם העולם,
ברגע
שכבר אינך יכול
לשתוק.
מתוך מבחר הכתיבה של ערן לנדאו.