ידיים
בידיי..
רכות אך יציבות.
נעות,
לוחצות,
מלטפות,
מתעקשות -
תובעניות.
מדברות בשפה
זכורה למחצה; ובכל
זאת, ידיי מגיבות אליהן מיד.
ובכל זאת אני נסוג
לאחור, מאותו הגבול שלא יכולתי לחצות.
שפתיים מביעות
חרטות חלושות,
בעוד ידינו
ממשיכות לדבר.
אני זוכר בבירור
את הטבעת
בטבורך..
אבל דווקא זו
שבכיסי
הפרידה בינינו.
תצוגת קריאה
שירה
ידיים בידיי
ידיים, טבעת וקו שלא נחצה — לפעמים הגבול הוא הדבר היחיד שמחזיק את הקבלה.
EL · 22 / 43 · אהבה וגוף