היא לחצה את ידו.
הוא לא הצליח
לחבר בין המילים,
אז פשוט הנהן.
לא לעשות דבר
יהיה כמו להפר את ההבטחה
שהבטיח לה בעבר.
אבל כדי לקיים אותה,
יהיה עליו לכפות על עצמו
לנטוש את האישה שישבה לצידו,
האישה
שכל כך אהב.
הוא הסתובב
וראה אותה בוהה
בטירת דיסני קטנה שבידיה,
במבט מזוגג.
הוא נזכר בטירת החול
שבנו יחד באותו טיול,
לפני תקופת חיים,
כשעוד נתפס בעיניה
טהור.
צריחים מעוטרים בקונכיות
ובשברי זכוכית צבעונית
נישאו בפאר אל השמיים.
הם לא הבחינו בזמן שחלף
כשבנו אותה.
עבדו עליה במשך שעות —
בקושי רבע רגע
ביחידת הזמן שבה ריחפו,
בגבוהים של הגבוהים.
״תכף ישטפו אותה הגלים,״
אמרה בעיניים זוהרות.
״אני יודע,״
הוא ענה.
״אבל כרגע היא כאן.
והיא גדולה מהחיים.״