היא ישבה זקופה לראווה
על הרכבת שדהרה לפריז,
עיר התאווה והתשוקה.
ספר פתוח הונח לפניה
כמעט באופן אסטרטגי.
היא קראה שירה
וחלמה על הים.
שמלתה הצהובה התבהרה
לצד שיערה התוסס.
השמש שחלחלה מבעד לחלון
עטפה את ישבנה החשוף,
עשתה אהבה עם קימורי צווארה,
עם הבליטה העדינה של כתפה,
עם תלוליות עמוד השדרה שלה,
ומטה,
מטה,
אל המקום שבו השתוקקה
לחפש את חומה.
הזר רכן מולה
והניח עליה את עיניו הנוקבות.
בלי חיוכים.
רק מבטים יודעי דבר.
באדווה אוקיינית אחת
פרמה, פישקה,
ואז שיכלה שוב את רגליה.
ירכיים הבזיקו.
שרירים נמתחו והשתחררו
כמו אוהבים השטים בים הפתוח.
בטריק שלמדה מאיזו צוענייה
קראה בכף ידו
וסיפרה לו על עתידו.
״אתה תתאהב
ותתחתן עם מישהי
בחמשת החודשים הקרובים,״
אמרה לו,
וקראה אותו בעיניים.
עולמות התנגשו.
כוכבים התפוצצו.
זיכרונות שטרם נולדו
התרוצצו על פניהם.
הרכבת —
והעולם —
עמדו מלכת.
ואז
שניהם ירדו
באותה התחנה,
והעולם רקד שוב.
הם בנו אימפריות
מכיסים ריקים,
ואהבתם צמחה
מתוך הארה.
״ארבע העונות״ של ויוואלדי
הייתה למוזיקת חייהם,
והקוניאק —
לריקודם.
גופם התחבק באורח מוכר,
כחברים ותיקים,
ובכל זאת התפרץ
כמפלים שנפרצו החוצה,
משוחרר לבסוף
מן הסכרים ומן הסלעים.
מילותיהם מעולם לא נאמרו.
הגורל
אינו זקוק לשפה.
תלאובם לבש צורה פיזית,
נמרצת ותובענית מכדי להישאר מופשטת.
תשעה חודשים ועוד אחד
הפכו אותה לילדה ביישנית
מכדי לצאת מוקדם יותר.
האהבה שחשה באמה
עוד הייתה חזקה מכדי לעזוב.
היא שמעה את לחישות אביה
שם, ממש מעבר להישג ידה,
משדלות אותה לצאת
אל אוויר העולם.
היו לה
שיער החצות הפרוע שלו
ועיני הנוודים שלו,
ויחד איתם —
הידע של עצמה.
״היא אני מבחוץ
ואת מבפנים,״
הוא אמר.
חייהם היו לאופרה אחת גדולה.
הם היו המבצעים,
ובמתם —
ספינה
לכיוון הכוכבים.
אבל בזעם של רגע,
על מדרגות השגרירות באחד הימים,
אחד החליט להמשיך הלאה,
והשני נסע לחפש באמריקה
חלומות שכבר לא נמצאו באוקיינוס.
אך הם לא הצליחו
להישאר בנפרד לאורך זמן.
ולכן הוא הגיע אליה.
הוא הגיע
בליטוף עדין של קרן שמש קיצית,
במשקה מים צונן
שטפטף במורד שפתיה
אל תוך חולצתה.
הופיע בפלגים עדינים,
ובימים סוערים.
ובינתיים אהבתם
רעבה וצמחה,
ללא אילופו של העולם.
שריפה בוערת
בלהט גדול מכדי לכבות,
אפילו בגשם החזק ביותר.
היא דלקה ויקדה
חזק יותר משנה לשנה,
שולחת אותות עשן
אל השמיים,
כמו מסרים אבודים
של מלחים
בבקבוקי זכוכית
על קרקעית האוקיינוס.
אבודים
לנצח.