רחמים על הזיכרונות
השיכורים מבאר הרוחות.
הים דומם.
שקט.
שני פונדקאים
בדיו צהובה;
האחד מתרומם,
והשני
מחליק שפוף
אל משפך הנשמות.
הרוח מתחזקת.
מרירותה שוב ושוב
מחזירה את הזכוכית
על עצמה.
גבר הפוך
מנסה לעלות,
ושוקע
בין קירות הזכוכית.
דמעות חוליות
זולגות על לחיו.
הוא לא חוזר הביתה.
לא מפני שאיבד את הדרך,
אלא מפני
שהבית
כבר איננו קיים.
מתוך מבחר הכתיבה של ערן לנדאו.