כולנו הולכים מתוך שינה.
זה חלום נורא,
או בוודאי בדיחה.
יש לזה סוף הרי, לא?
איזושהו קצה או תקרה?
נקודת יציאה?
תשכחי ממני,
כפי ששכחתי אני את עצמי.
החסר מעולם לא היה מלא יותר.
מה הבעיה שלך אתי?
אני יהיר? קשה לך עם זה שאני צודק?
או שזה בגלל שלצדי-
תמיד את מרגישה שאת טועה.
אז אעמיד פנים כשאנחנו ביחד.
זה מה שאת רוצה?
את שקופה לי.
זה בהכרח דבר רע?
מה נותר לי אם כך-
השקר?
זורק לך מילים כמו מהות, חיבור והוויה.
וחכי זו רק ההתחלה,
תכף תגלי שאני בכלל קלישאה.
התגלמות כל הטענות והתירוצים,
שחדרו אותך מבפנים-חזק,
במשך שנים.
ומהו הצורך שלי או איפה הרווח?
תייגת אותי.
הצמדת לי תווית.
לא נפגעתי ולא את לא מקורית.
אז התקדמתי הלאה,
את נותרת מאחור.
פגשת אחד שסיקרן אותך.
טען שאת יהירה.
על בסיס מה ואיזו טענה את אומדת אותי?
אני צודקת או שאני טועה?
את צודקת- ענה.
אז אתה שקוף לי.
זה בהכרח דבר רע?
מתוך מבחר הכתיבה של ערן לנדאו.